החלטה בתיק ס"ע 1554-03-12

1.         לפנינו בקשת הנתבעת למחיקת תביעת התובעת על הסף, בשל העדר סמכות עניינית, מאחר והתביעה קנטרנית וטרדנית, בשל העדר עילה ויריבות, ומאחר והתביעה, כך לטענת הנתבעת, הוגשה בחוסר תום לב.

            עוד ביקשה הנתבעת, כי המועד להגשת כתב הגנה יוארך, עד לאחר הכרעה בבקשה לסילוק התביעה על הסף.

2.         הבקשה הועברה לתגובת התובעת, וזו טענה, כי דין הבקשה להדחות, וכן כי הנתבעת לא התייחסה לתנאים המפורטים בפסיקה, באשר להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

טענות הנתבעת/המבקשת בתמצית, הינן כדלקמן :

3.         לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעת התובעת, ככל שהמדובר בעילות המבוססות על פקודת הנזיקין, או על חוק הגנת הפרטיות.

באשר לאותן עילות שלגביהן ניתנה סמכות לבית הדין לעבודה בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, הרי סמכות זו ניתנה, רק כאשר מעשה העוולה הינו בקשר לסכסוך עבודה או ליחסי עבודה.

            הנתבעת טוענת, כי פרסומים שבוצעו לאחר תום יחסי עובד ומעביד, אינם בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה, במיוחד כאשר הפרסומים אינם נוגעים לחובות או זכויות הנובעות מחוזה העבודה, אלא לפרסומים הקשורים, כך לטענת הנתבעת, בהשפלה שעברה ואשר אינה קשורה להסכם העסקתה.

מנימוקים אלה ביקשה הנתבעת, כי בית הדין יורה על מחיקת סעיפים מכתב התביעה, החורגים מסמכותו העניינית, לרבות אותם סעיפים העוסקים בפגיעה בפרטיות התובעת, ואשר לגביהם הפנתה התובעת לסעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, וכן סעיפים המתייחסים לפגיעה בפרטיות מכח חובה חוקתית המבוססת על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (פרקים ה'3 ו-ה'4 לכתב התביעה).

4.         עוד ובנוסף טוענת הנתבעת, שלפרסום המבוסס על דברים שנאמרו במהלך הליך שיפוטי, ניתנת הגנה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, ועל כן אין לייחס לנתבעת לשון הרע באשר לטענות שפורטו בכתבי הטענות, במסגרת תביעת הנתבעת כנגד התובעת בתיק ס"ע 34917-03-10.

הנתבעת אף הדגישה, כי כאשר המדובר בפרסום שניתנה לו הגנה בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, הרי הגנה זו מהווה גם הגנה טובה לעניין הפגיעה בפרטיות.

5.         הנתבעת טוענת, כי מאחר והתובעת - אשת ראש הממשלה, הינה דמות ציבורית, הרי פרסום לגביה מהווה עניין ציבורי ויש להגן עליו בגדר הערכים של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.

            הנתבעת אינה מתייחסת כלל בבקשתה למחיקה על הסף, לשאלה - האם הפרסום בנוגע לדמות ציבורית, צריך להיות אמת, אם לאו.

6.         לטענת הנתבעת, אין בכתב התביעה תשתית לכך שהנתבעת היא זו שהביאה את האמירות שמוגדרות כ"לשון הרע" כלפי התובעת, לפרסום באמצעי התקשורת ולאמצעי התקשורת יש נגישות לכתב התביעה גם בלא הנתבעת.

הנתבעת אף טוענת, כי ככל שהתביעה כנגדה לא תמחק על הסף, יש לצרף את אמצעי התקשורת כנתבעים בתיק.

יחד עם זאת, מלשון סעיף 48 לבקשת הנתבעת, עולה כי גם היא מודה שיש צורך בבירור עובדתי, על מנת לבחון - מי הביא את המידע שהתובעת טוענת, כי הוא בגדר "לשון הרע", לידיעת אמצעי התקשורת.

7.         הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי תביעת התובעת הוגשה בשיהוי, כשנתיים לאחר הפרסום הראשון, ויש בשיהוי זה כדי להצביע על כך, שהפגיעה בתובעת לא היתה חמורה.

כן טוענת הנתבעת, כי היא ציפתה שלא להיתבע, וזאת לאחר שבמשך כשנתיים, מאז הגישה הנתבעת תביעתה כנגד התובעת, לא הגישה התובעת תביעה שכנגד, או תביעה נפרדת כלשהי.

עוד ובנוסף טוענת הנתבעת, כי באי כוחה של התובעת התראיינו בהרחבה לאמצעי התקשורת, וכי הראיונות שהם נתנו, נטלו את העוקץ מכתב התביעה והציגו את גרסת התובעת במלואה. 

8.         הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי יש לה הגנות שונות, המעוגנות בחוק איסור לשון הרע, ובהן הגנת אמת בפרסום ועניין ציבורי